הבעיות שנוצרות בגלל אזורים קרים בתוך תעלות החימום של הזכוכית
רוב להבי האינפרא-אדום פועלים בטווח של 1 או 1.5 מטרים. זה נשמע כמו מספיק, אך כשמדובר בתעלות חימום לזכוכית, הפערים הקטנים בין הלהבים הופכים לבעיה גדולה. הם יוצרים אזורים קרים. בעסק הזה, “אזור קר” הוא למעשה דרך אלגנטית לומר “זכוכית פגומה”.
פתרנו את הבעיה הזו על ידי יצירת יחידות מיוחדות שפועלות בטווח של מעל 2 מטרים.
הבעיות הקשורות לאורך
אי אפשר פשוט למתוח חתיכת קוורץ ולהגיד שזה מספיק. ככל שהאורך גדל, הפיזיקה מתחילה להוות בעיה – יש להתמודד עם ירידות מתח ועם התרחבות תרמית שעלולה לגרום לעיוותים בזכוכית.
אם מכניסים יותר מדי וואטים לצינור ארוך, בלי לאזן את המתח, הקצוות של הצינור עלולים להישרף. זו בזבוז של כסף וזמן. אנו משקיעים הרבה זמן בהתאמת הוואטים, כדי שהחום יהיה אחיד מקצה לקצה.
התכנון הנכון
אנו משתמשים בקוורץ באיכות גבוהה, כיוון שהוא יכול לעמוד בעומסים מבלי להישבר.
המטרה היא למנוע את האפקט הזה של אזורים קרים. אנו מסדרים את היחידות בצורה קפדנית, כדי שהחום יהיה אחיד בכל האזור.
בהתאם לעומק שבו צריך שהחום יחדור לזכוכית, ניתן להשתמש בגלים קצרים או בינוניים. כמו כן, אנו משתמשים בחיבורים חזקים. למה? כי רצועות ההובלה רוטטות הרבה – אי אפשר שהחוטים יישברו באמצע העבודה.
ההקרבות ההכרחיות
יש יתרונות בשימוש ביחידות ארוכות – יש פחות חיבורים חשמליים שצריך לחבר, מה שמקל על התפעול. אך יש גם חסרונות. צינור באורך 2 מטרים הוא שביר. אם חתיכת זכוכית נשברת או שמישהו פוגע בו בעזרת כלי כלשהו, צריך להחליף חלק יקר בהרבה מאשר במקרה של צינור באורך 500 ממ. צריך להיות קפדניים בנושא ההגנה על הצינורות.
בנוסף, צינורות אלו פולטים כמות גדולה מאוד של חום. אם מערכת האוורור אינה מותאמת כראוי, עלול להיווצר עודף חום, שעלול לפגוע במעטפת התנור. כדאי לבדוק שוב את מערכת האוורור לפני ההפעלה.