למה תנורי האינפרא-אדום מסוג IP44 שלכם נהרסים כל הזמן (ואיך לתקן את זה באמת)
הסיבה האמיתית לכך שרוב תנורי האינפרא-אדום מסוג IP44 נהרסים היא שהבעיה נמצאת בדרך כלל בנקודה שבה החוטים נכנסים למארז של התנור.
בתנאי חום גבוהים, חומרי האטימה הזולים שמשתמשים בהם במפעלים נוטים להתכווץ ולהישבר. כשהאטימה נהרסת, לחות יכולה לחדור פנימה. זה תהליך איטי – החומרים מתחילים להתקלקל, הבידוד נהרס, ואז… התנור נהרס.
בעיית ה“נשימה”
אנו רואים את זה כל הזמן בשטח. חומרי האטימה הזולים לא מסוגלים לעמוד בשינויי הטמפרטורה הקיצוניים של תנורי האינפרא-אדום.
חשבו על זה: התנור נדלק, הופך לחם מאוד, ואז מתקרר. המארז המתכתי וחומרי האטימה הפלסטיים מתרחבים ומתכווצים בקצבים שונים. זה יוצר פער קטן. אנו מכנים זאת “נשימה”.
פער זה פועל כמו שסתום – הוא מושך אוויר לח פנימה בכל פעם שהתנור עובר שינויי טמפרטורה. עם הזמן, הבידוד של החוטים נהיה שביר, והחוטים נשרפים. אם אתם משתמשים בחלקים זולים, סביר שהתנור ייהרס כבר לאחר 1,000 שעות שימוש. זה מתסכל, אך ניתן למנוע זאת.
הדרך הנכונה לעשות זאת
כדי למנוע את הבעיה, עברנו משימוש בסיליקון רגיל לשימוש בחומרי אטימה עמידים לחום, כמו פלואורוסיליקון או חומרי אפוקסי מיוחדים. חומרים אלו שומרים על האטימה גם כשהמארז מגיע לטמפרטורות גבוהות מאוד.
אך זה לא קשור רק לחומרי האטימה. אנו לא פשוט מוסיפים חומר אטימה וזהו. אנו מסירים את החוטים ומחברים אותם לטרמינלים מצופים בניקל, כדי למנוע קורוזיה. לאחר מכן, אנו מכסים את כל המערכת בחומר אטימה עמיד לחום. כך נוצרת אטימה הרמטית – המים לא יכולים לחדור, והחיבורים החשמליים נשארים מוגנים מפני החום. זה פשוט עובד.
החיסרון היחיד
יש עם זאת חיסרון אחד.
מכיוון שהאטימה כל כך טובה, החוטים נשארים “לכודים” במקומם. אי אפשר פשוט לשלוף אותם ולהחליף אותם אם יש בעיה בחיבורים במהלך ההתקנה.
יש לוודא שאורך החוטים נכון לפני שהתנור נאטם. אם חותכים את החוטים קצר מדי, יהיה צורך להחליף את כל הבלוק של התנור.
זה נשמע מעצבן, אך למעשה זו עלות קטנה עבור מערכת שלא תיהרס ברגע שהסביבה נהיית לחה.