למה אנו מכניסים את הנורות שלנו ל”מבחן הלחות הקיצוני“
חדרי אמבטיה הם סיוט אמיתי עבור רכיבי החימום. תחשבו על זה: ברגע אחד קר מאוד, וברגע הבא – חדר אדים. השינויים התדירים בין מצב של יבשות מוחלטת למצב של לחות גבוהה הורסים את הנורות הזולות. אם האטימה אינה מושלמת, הלחות חודרת פנימה, פוגעת בחוט החשמלי, והנורה נהרסת תוך כמה שבועות. אנו לא רוצים לנחש האם הנורה תחזיק מעמד. לכן אנו משתמשים במבחני זקנה בתנאי לחות גבוהה.
איפה בדרך כלל נוצרות בעיות
רוב הנורות האלו משתמשות בצינורות זכוכית מקוורץ. האזור המסוכן ביותר הוא המקום שבו החוטים נכנסים לצינור הזכוכית. בחדר אמבטיה עם אדים, אדי המים מוצאים את הפערים הקטנים ביותר באטימה. כשהלחות נוגעת בחוט החשמלי החם, זה גורם לחמצון. המתכת הופכת לשבירה, והנורה נהרסת. כדי למנוע זאת, אנו מכניסים את הנורות לחדרי בדיקה עם לחות גבוהה. אנו מעלים את הלחות ל-95%, ומשנים את הטמפרטורה שוב ושוב. זה גורם לאטימה להתרחב ולהתכווץ שוב ושוב. אם יש פגם באטימה, אנו רוצים שהיא תישבר במעבדה שלנו – ולא בתקרה של הלקוח שלנו.
הקושי (ולמה אנו מוכנים לו)
בואו נהיה כנים: אף אטימה אינה יכולה להחזיק מעמד לנצח. בסופו של דבר, החום פוגע בכל חומר שאנו משתמשים בו. כדי להילחם בזה, אנו משתמשים בחומרי אטימה המבוססים על סיליקון, שנשארים גמישים גם בטמפרטורות של 300°C ומעלה. זה גורם לנורות להחזיק מעמד הרבה יותר זמן. החיסרון? חומרים אלו לוקחים הרבה זמן להתייצב במהלך הייצור. זה מאט את תהליך הייצור. אבל אנו מוכנים לכך. אנו מעדיפים לייצר נורות לאט יותר, מאשר שהטלפונים שלנו יצלצלו ללא הפסקה בגלל תלונות על נורות שנהרסו.
טיפ קטן להתקנה
כשאתם מחברים את הנורות למתקן, ודאו שהמארז מאפשר לאוויר לזרום פנימה. אפילו הנורות החזקות ביותר יסבלו אם הן נמצאות בסביבה עם לחות גבוהה. אנו בונים את המתקנים כך שיוכלו לעמוד בתנאים קיצוניים, אך קצת אוורור יכול לעזור מאוד להבטיח שהנורות ימשיכו לעבוד שנים רבות.